ריצה על בסיס שגרתי מהווה גורם סיכון לא מבוטל לנזק ברצפת האגן.
כאשר אנו רצות, הגוף שלנו סופג אימפקט בתנועה מחזורית למשך זמן ארוך (סביב 6,000 "זעזועים" לשעה!). בכל פסיעה במהלך הריצה, האימפקט מפעיל לחץ על איזור האגן ועל שרירי רצפת האגן שאחראים על "ערסולו" וייצובו. העומס העודף גורם לשרירי רצפת האגן לכרוע תחתיו ולהחלש. רצפת אגן חלשה מובילה לבעיות כגון דליפת שתן, עצירות, כאבי גב, חוסר נוחות במהלך קיום יחסי מין, צניחת איברים ועוד.
בדקי את עצמך – האם את חווה אחת מהתחושות הללו?
- בריחת שתן בזמן מאמץ (פעילות גופנית, צחוק, עיטוש)
- ביקור בשירותים בתכיפות ודחיפות גבוהה
- תחושה של "משיכה" כלפי מטה וכבדות באיזור האגן
- כאבים באיזור האגן
- כאבים והפרעות בתפקוד המיני
- קושי להטיל שתן או לרוקן תוכן מעיים
כל אלו הם סימנים מחשידים לחולשה ברצפת אגן.
אז מה לעשות?
לא לרוץ??
כחובבת ריצה בעצמי, קשה לי מאוד להנחות נשים לוותר על ריצה. מעבר ליתרונות המוכרים, הריצה טומנת בחובה לא מעט יתרונות דווקא עבור נשים:
- מחקר אמריקאי מצא שהורמון האסטרוגן המופרש בגופן של נשים רצות חזק פחות מזה המופרש בגופן של נשים מהאוכלוסיה הכללית. כתוצאה מכך, נשים רצות הן בעלות 50% פחות סיכון לפתח סרטן שד ושחלות, ו 66% פחות לפתח סכרת סוג 2.
- במחזור? ריצה לרוב תקל על כאבי המחזור הודות לאנדורפינים המופרשים בגוף ומתפקדים כמשככי כאבים טבעיים.
- הריצה מעודדת סירקולציה, הולכת חומרים מזינים וסילוק פסולת מהעור, ובכך תורמת למראה עור צעיר ובריא יותר.
עם זאת, כשאני מייעצת לנשים, אני תמיד שמה כמה תנאים בעדיפות עליונה:
- היי תמיד קשובה לגוף שלך, אף פעם אל תבצעי פעילות ש"מרגישה" לך לא נכון.
- כשאת חשה שעשויה להיות בעיה – לכי להבדק אצל גורם מקצועי (גניקולוג או פיזיוטרפיסט המתמחה ברצפת האגן).
- דעי מה התדירות והמינון הנכונים לך ודבקי בהם, מה אחרים עושים כלל אינו שיקול בעניין.
- חשוב! בצעי תרגילי בטן ורצפת אגן ייעודיים המבוססים על כיווצים ונשימות – זה עשוי לעשות את ההבדל בין לרוץ או לא לרוץ.
- שלבי תרגילים אלו גם באימונים השגרתיים שלך (קבלי הדרכה מגורם מוסמך איך ומתי לעשות זאת).
לסיכום, אם ריצה היא פעילות גופנית מועדפת עבורך, אל תוותרי עליה, אך זכרי תמיד להיות קשובה לגופך, לגלות אחריות – להבדק ולטפל במידת הצורך, ולבצע פעולות חיזוק ומניעה באופן שוטף.
